<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שליחות פ"א</h1>
<h2>דף פה.</h2>
הנותן מעות לשליח ואמר לו, הולך ממון זה לפלוני שאני חייב לו או משום מלוה או משום פקדון או שכירות, אין השליח צריך להטפל וליתן לו בפני עדים. אמר לשליח, אל תפרע אלא בעדים, ופרעו שלא בעדים חייב לשלם. וכן אם היה החוב בשטר, בין אמר לו, קח השטר ותן לו המעות, בין אמר, תן לו המעות וקח השטר, ונתן בלא עדים ולא לקח השטר חייב לשלם, שלא שלחו לעוותו.
<h2>דף צח:</h2>
הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר על שליחותו, לפיכך אם שינה על דעת הבעלים משלם מה שהפסיד. כיצד, נתן ראובן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו, מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה, והלך ומכרו בחמשים משלם חמשים. (במאתים) [מביתו]. מכרו במאתים, הכל [לראובן]. וכן כל כיוצא בזה. ראובן אמר, במאה מסרתי לך, והסרסור אומר, בחמשים אמר לי וכן מכרתיו בחמשים, נשבע הסרסור שבועת התורה, שהרי הודה מקצת, ואם כבר נתן לו החמשים נשבע היסת שעשה שליחותו וזכה בו הלוקח. ואם ידע [הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא ושזה המוכר סרסור הוא יחזיר החפץ לבעליו ויחרים על] מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה וחזר בו אחר שקניתי. כל סרסור שהודיע ללוקח שהחפץ או הקרקע זו של ראובן הן ואחר שקנה הלוקח אמר, איני רוצה למכור בדמים אלו מחזיר הלוקח, שהרי לא פסק לו דמיו ואמר לו, מכור לי בכך וכך. וכל סרסור שאבד החפץ או נגנב או נשבר חייב לשלם, מפני שהוא שומר שכר.
הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חטים או מין אחר ממיני סחורה ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת. נתן לו מעות ליקח חטין, בין לאכילה בין לסחורה, והלך ולקח בהן שעורין, אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח, ואם הוסיפו דמיהן הוסיפו לבעל המעות. היה שער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במניין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרין הוי של שניהן וחולק התוספת השליח עם בעל המעות. ואם היה הדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות.
<h2>דף צט.</h2>
האומר לשלוחו, מכור לי משדה שלי בית סאה, ומכר לו בית סאתים, הרי זה מוסיף על דבריו וקנה הלוקח בית סאה בלבד. אמר לו, מכור לי בית סאתים, ומכר בית סאה, הרי מעביר על דבריו ולא קנה לוקח. אמר, מכור שדי לאחד, והלך ומכרו לשנים ממכרו בטל, שהרי עבר על דבריו. אמר, מכור לי שדי ולא פירש, אפילו מכרה למאה ממכרו קיים.
<h2>דף צט:</h2>
האומר לשלוחו צא ומכור לי או קנה הקרקע או מטלטלין, יעשה שליחותו ומוכר ולוקח וכל מעשיו קיימין. ואין העושה שליח צריך קניין ולא עדים, אם לא לגלות הדבר שלא יכפור אחד מהם, ואין צריך רק אמירה בלבד בינו לבין חבירו. שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום. וכן אם טעה בכל שהו בקרקע או במטלטלין חוזר, שהרי אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעות. ולא אמרו שעבדים ושטרות וקרקע אין בהן אונאה ומטלטלין צריך אונאת שתות, רק למוכר שלו או קונה לעצמו, אבל השליח שטעה בכולן בכל שהוא חוזר. נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וקנה לו של[א] באחריות הרי זה עוות והשליח לוקחה לעצמו שלא באחריות כמו שעשה וחוזר ומכרה למשלח באחריות, הואיל וקנה אותה במעותיו והאחריות על השליח. וכן כל כיוצא בזה. לפיכך אם התנה עליו שעשהו שליח לתקן ולעות, אפילו מכר לו שוה מאה בדינר או לקח לו שוה דינר במאה לא יכול לחזור בו וחייב המשלח ליתן לו כפי התנאי.
שליח שקנה או מכר והודיע שהוא שליח בדבר זה לפלוני, אע"פ שמשך או שהמשיך ונמצא שעבר על דעת משלחו בטל המקח ומחזיר, ואם לא הודיע שהוא שליח נקנה המקח ויהיה הדין בינו ובין המשלחו.
